נזכור |
|
עוד 5 דק' צפירה,
אני ממלמלת
הלב דופוק,
הנשמה זועקת.
אני פוחדת,
אני רועדת.
אני רוצה שזה ייגמר.
ככל שדקה עוברת ככה גם אני נלחצת יותר.
עוד 3 דק' צפירה,
אני מתפללת.
על מה אני צריכה לחשוב?
על אלה שאינם?
על אלה שמתו למעננו?
על מה?!
עוד דקה,
הינה זה בא.
נזכור כולנו את הלוחמים האמיצים שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
 | גם אני! לא יודעת למה אבל זה פשוט מלחיץ אותי שכל דקה עוברת אבל אני כבר כותב אחרי הצפירה... נזכור ולא נשכח לא לערבים לא לפלסטינים ובטח שלא לנאצים לא לאפחד! |
|
 | נכון!! אנחנו תמיד נזכור את העוול שהם עשו לנו!!! |
|
| פעם הייתי עומד וחושב על כל האנשים האלה, הייתי לוקח איזה זמן במהלך היום ומתכנן בדיוק על מה אני אחשוב בדקה הזו, הייתי מכין לי מראש כל מיני תסריטים שקשורים לדבר הזה לדקה הזו : "על כל האנשים האלה" או "החייל ההוא או ההיא" או אם "באיזה סיפור נזכרתי כי לפני כך וכך זמן התפוצץ איזה אוטובוס ובדיוק היו עליו אנשים שעלו באש וראיתי תתמונה שלהם בעיתון, לדוגמא" לפעמים... מה שזה לא יהיה מה שלא חשבתי עליו היה כדי שאני יוכל לעמוד פה בכלל ... אבל זה היה פעם, אח"כ התגייסתי. עכשיו ? עכשיו אני רק מחכה שזה יעבור כדי שאני יוכל לסיים את מה שיש לי אצל הלקוח כדי שאני יוכל להספיק כמה שיותר כדי שהבנק לא יאיים עליי מאפיה סטייל. ועוד כמה שכדיים על הדרך. אני מרגיש נורא על זה, זה לא שלא, אבל למי יש זמן? לא לי לפחות את יום השואה גיליתי יום קודם חשבתי שזה יום קודם ולא הבנתי למה בכלל לא היתה צפירה ואז בבוקר חשבתי שויתרו על צפירה אחת. וזה משנה? ויתרו להם על כל כך הרבה דברים השלטון הרקוב במדינה הזו אז ויתר גם על הצפירה זה לא נראה נורא יחסית למעלליו בניצולי השואה. |
|
| אני לא ודעת מה להגיב על זה, חוץ מזה שאתה צודק במאה אחוז! |
|
;){kind=link}