הבחור הזה, אני לא זוכרת איך קוראים לו
אבל הוא ניסה לעזור לי
הייתי חולה, חולה במחלת האהבה כמו רבים מאיתנו
והוא ניסה לעזור לי
ואת המשפט שהוא אמר לי אני בחיים לא ישכח
הוא אמר לי שאולי אני כ"כ מדוכדכת ונמצאת בדיכאון
בגלל שהתרגלתי להרגיש ככה ואני אוהבת להיות במצב הזה
ובהתחלה חשבתי שזה שטויות,
חשבתי שהוא לא מבין על מה הוא מדבר
אבל יצא לי לחשוב על זה כבר שעות, ימים ושבועות
ופיתאום הבנתי שזה יכול להיות, יש משהו בזה
התרגלתי, התרגלתי להרגשה הזאת של העצב, הדמעות ובעיקר הדיכאון
והייתי כך כ"כ הרבה זמן, אפילו יותר מידי
שכבר אני פחדתי לצאת מהרגש הזה של העצב
אני יודעת שאני צריכה לצאת ממנו
אני רוצה לצאת ממנו!
אבל כבר התרגלתי
וזה כעט לא פשוט כמו שזה ניראה
אני פוחדת להיפתח לעולם אחר
אני רוצה אבל זה יותר מידיי קשה
הצילו! אני צריכה עזרה בכדי לצאת מהבור העמוק
אבל אני פוחדת ליפול..
פוחדת להיכשל ולהתאכזב יותר
הגיוני לא?
;){kind=link}