עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

"לא יכולתי להיות אני"

16/10/2012 14:17
all i need is my self :)

פעם אחרונה שדיברנו או בכלל שנפגשנו, היה בחופש הגדול ועכשיו כבר אוקטובר. והאמת היא שלא חשבתי עליו בכלל כמישהו שיכול להיות סיכוי שאני אהיה איתו אי פעם במערכת יחסים, אבל ביומים האחרונים הוא פשוט לא יוצא לי מהראש. התנדבנו ביחד בקייטנה של ילדים עם צרכים מיוחדים, הוא היה מדריך וגם אני, פחות או יותר באותו הגיל, הוא בן 17 ואני בת 16. באחד הימים ישבנו באוטובוס כל הילדים והמדריכים ולא יכולתי להתעלם מזה שהוא כל הזמן התבונן בי, מידי פעם העפתי מבטים לכיוון שלו רק כדי לבדוק אם הוא מסתכל והוא הסתכל, ולי זה קצת הפריע, לא שמחתי מהסטיאוציה המביכה הזאת. תבינו, באותה תקופה הלב שלי היה שבור, זאת הייתה התקופה שבה סיימתי מערכת יחסים שהייתה האהבה הראשונה שלי, אני הייתי שבורה ולא הייתי עוד מוכנה להחלים. בכל מקרה, היום המשיך וטיילנו עם הילדים עם פעיליות מגניבות ואז שמתי לב שהוא מתקרב לכיוון שלי, התחלנו לדבר והשיחה פשוט זרמה לשיחה של שעות. שמתי לב שיש לנו המון במשותף, הוא גם היה מאוד נחמד ועברה לי השאלה בראש האם אני בנויה למערכת יחסים? ואיתו? שקלתי את המילים שלי כי ידעתי שדיברנו ידענו שהשיחה מובילים למעבר יחסים של ידידים ולא רציתי לפתח לו ציפיות ואז לאכזב אותו בגלל שאני עדיין מאוהבת בנער הזה ששבר לי את הלב. "תגידי שאת פוגשת מישהו על מה את מתסכלת?" שאל אותי ומחייך. לא ידעתי מה לענות, ישר חשבתי על מה הסתכלת בו לראשונה כשראיתי אותו. הוא היה גבוהה עם שיער טיפה מתולתל, עיניים חומות, הגוף שלו היה שרירי ושזוף. "העיניים.." אמרתי לו ומחייכת, "יש לי עיניים בצבע של חרא" אמר וצוחק. "לא נכון, יש לך עיניים מהממות" אמרתי ו והתקרבתי בכדיי לראות את עיניו מקרוב ולראות שאני לא טועה. "על מה 3 הדברים שאת מסתכלת כשאת פוגשת מישהו?" שאל, ואני הייתי מבולבלת, לא ידעתי איך להגיב ומה להגיד.. "אולי השיער גם.." הוספתי, "וזהו?" שאל, "כן" עניתי ומגחחת. "ומה איתך?" שאלתי. "כשאני פוגש מישהי אני מסתכל לה על השיער, פנים, וזה ישמע קצת מוזר אבל על הנעלים.." אמר. ישר הסתכלתי על הנעליים שלי והתבאסתי שלבשתי דווקא היום את הנעלים המכוערות שלי שיש להם סימן גדול של קטשופ עוד משנה שעברה. אני לא ישקר, כן חיבבתי אותו אהבתי אצלו שאנחנו יכולים לדבר שעות וזה אף פעם לא ישעממם.. אהבתי שהוא כנה איתי והוא לא מפחד לבוא ולדבר איתי, אבל הכי אהבתי אצלו שהוא בא אליי למרות שאני לא מאופרת, ואולי קצת מזיעה ומסריחה, ולמרות שאני לבושה בבגדי ספורט ולא בג'ינס סקיני ואיזה חולצה עם מחשוף.

היום נגמר מושלם, ציפתי כבר למחר לבוא ולדבר איתו שוב אבל למחרת הוא פשוט לא הגיע. חשבתי שהוא חולה ואולי הוא יגיע מחר או מחרתיים אבל הוא פשט לא הופיע עד לסוף הקייטנה. הקייטנה נגמרה ולא ראיתי אותו יותר, לא קרה בנינו כלום והיה יכול לקרות אבל אני חסמתי את עצמי, הכל באשמתי. התנהגתי אליו בצורה קצת מגעילה ומתנשאת, אבל לא מרצון! אלא מפחד...  הלב שלי רק בשלבי החלמה מהנער ששבר אותי, לא יכולתי להתייחס אליו רגיל, לא יכולתי להיות אני כל הזמן. ואתמול חלמתי עליו אחרי שכמה חודשים אפילו לא חשבתי עליו. חלמתי על היום הזה שהיינו בו ביחד, חלמתי על מה היה יכול לקרות ואיזה מושלם הקשר הזה היה יכול להיות. אבל זאת הטעות שלי ועכשיו אני משלמת אליה..

אין לי את המס' טלפון שלו, אין לי את הפייסבוק שליו, אני אפילו לא יודעת מה השם משפחה שלו! אז לא משנה כמה אני ארצה לתקן ולחזור להיות איתו בקשר או אפילו לדבר איתו, לא ניראה לי שזה יהיה אפשרי, אני רק מצטערת שחסמתי את הלב שלי מדברים חדשים...

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: