סיוטים

כשאני רואה אותך אני לא מסוגלת לנשום

אני נעמדת במקום והגוף שלי קופא

אני לא מצליחה להוציא מילה אחת מפי

רק לנשום, רק תנשמי

אני רוצה לברוח כדי לא להרגיש

לא להרגיש את הצמרמורת,

והכאבים הנפשיים

ואז אתה מתקרב, אתה מחייך

התגובה שלי אולי מצחיקה

אתה בוהה בי כמה שניות

ראית את הפחד בעיניים שלי

הפחד ממך, וממה שיקרה

אתה שולח את ידייך לכיווני

והלב שלי נעצר

לא מאהבה

וכל הנגיעות האלה,

וכל הסיוטים שחוזרים בלילות

שמזכירים שלי כל הזמן את אותו היום

שתדע, כל דקה מהיום שנגעת בי

אני בוכה, אני צורחת בלילות!

אני מרגישה את ידך הגדולה והמקומטת

נוגעת בעורי החלק, עור של ילדה

ואני לא מצליחה לרפא את הפצעים

שום דבר לא עוצר מהלב לדמם בפנים